יום שלישי, 1 בספטמבר 2009

סיפור חיי צבי (גרימלנד) ארצי - חלק ב'





אחרי שסיימתי את בית הספר התגייסתי לצבא. חשבתי ורציתי לשרת בחייל חימוש כמו אחי הבכור אילן אבל הצבא ניתב אותי לקורס טייס. התחלתי במגמת טיס אבל אחרי ש"הצלחתי" לרסק את מערכת הנחיתה של מטוס "פייפר" הבינו שעדיף שלא אשב על ההגאים אלא רק לידם. העבירו אותי למגמת נווטים. עבודת הנווט האווירי באותם ימים הייתה מסובכת כי לא היו כל המכשירים האלקטרוניים והמחשבים שעושים היום את עבודת הנווט. למדנו לנווט גם ביום וגם בלילה, מעל היבשה ומעל הים. הניווט היה מבוסס על הרבה חישובים שהיינו חייבים לעשות באוויר ברעש של המנועים. התחלנו מעל עשרה את הקורס וסיימתי אותו לבד. למדתי לאהוב את הטיסה אבל המשכתי להתגעגע להנדסה.

במהלך נופש צוות אוויר במלון "רוזנשטיין" בנהרייה הכרתי את זהבה (אשתי ואם ארבעת ילדינו). זהבה הגיעה לאותו מלון לחופשת קיץ עם חברה. אני זוכר שראיתי את זהבה בפעם הראשונה בבגד ים. היא חזרה מהים ואני שיחקתי "פינג פונג" עם חבר מהטייסת. שאלתי אותה "איך המים?" והיא ענתה "רטובים". מבחינתי הסיפור התחיל ונגמר כאן, אך לימים הבנתי שעבור זהבה הוא רק התחיל. מספר חודשים אחרי הנופש הודיעו לי במערכת הקריזה של הטייסת שיש לי טלפון מאיזו בחורה. צריך לזכור שבאותם ימים לא היו הרבה טלפונים ובטח ובטח שלא היו טלפונים ניידים. כאשר ניגשתי לטלפון זהבה הייתה על הקו. היא אמרה לי שהיא ליד מכשיר טלפון והיא מנצלת את ההזדמנות להתקשר לכל העולם. רק אחרי שנים היא גילתה לי שכבר אז בנהרייה היא החליטה שאני האביר שלה על הסוס הלבן וששיחת הטלפון הייתה רק אלי. היא לא שיקרה כשאמרה שהיא מתקשרת לכל העולם כי כבר כשראתה אותי בפעם הראשונה בנהרייה היא החליטה שאני כל עולמה.
לאחר 9 חודשים של חברות הצעתי לזהבה נישואים והיא הסכימה.נישאנו לאחר מלחמת ששת הימים ב31 לאוקטובר בשנת 1967.לחתונה הזמנו רב צבאי אך הוא לא הגיע ,בתושייה של הרגע חטפנו רב מחתונה אחרת שנערכה באולם הסמוך.לחתונה הזמנו את משפחותינו,חברינו והיה שמח.לאחר החתונה נסענו לירח דבש בנתניה.יום למחרת קמתי בבוקר ונסעתי להיבחן בחינת בגרות בתנ"ך (שעברתי אותה בהצלחה).אחרי החתונה עברנו לגור בבסיס צבאי בחצרים שם הדרכתי נווטים צעירים.זהבה מספרת שכאשר יצאתי לטיסות לילה היא הייתה הולכת לישון אצל השכנים כי פחדה לישון לבד.

אחרי לידת בתי הבכורה ליאת עברנו לגור בשיכון המשפחות בבסיס הצבאי שבתל נוף. בתל נוף טסתי כנווט בטייסת מטוסי "נורד". מטוס ה"נורד" הוא מטוס הדוד המוזכר במערכון, על הקפטריה בטבריה, של הגששים מלהקת "הגשש החיוור". כאן נולד הבן שלנו עופר.

מאחר ורציתי להיות מהנדס חייל האוויר הסכים לממן את הלימודים שלי בטכניון חיפה, בתמורה שאני אמשיך לשרת בקבע אחרי הלימודים. במהלך הלימודים בטכניון גרנו זהבה אני וילדנו ליאת הבכורה ואחיה עופר בשכונת "רוממה" שבחיפה. במהלך הלימודים בטכניון חיינו חיי משפחה מאוד מאושרים כי היה לנו הרבה זמן להיות עם הילדים ולטייל איתם בטבע על הכרמל. לקראת סיום הלימודים בטכניון נולדה ביתנו יעל. בסיום השנתיים הראשונות בלימודים בחיפה פרצה מלחמת יום כיפור. כתוצאה מהמלחמה חזרתי למשך כמעט שנתיים לטוס בחייל האוויר ולאחר מכן חזרתי והשלמתי את הלימודים בפקולטה להנדסה אווירונאוטית ב"טכניון" שבחיפה. אחרי סיום הלימודים חזרתי שוב לשרת בחייל האוויר - שירתי בתפקידי טיסה במקביל לתפקידים הנדסיים במערך הניסויים של חייל האוויר - ובמקביל עברנו לביתנו בראשון לציון. בתפקידי האחרון הייתי מפקד המתקן – שעכשיו כבר מותר לספר – ממנו משגרת ישראל טילים וגם לווינים לחלל. לקראת השחרור משרות הקבע הספקתי להשתתף ב"מבצע משה" להעלאת יהודי אתיופיה משטח סודן לישראל. המשימה הייתה סודית ואני לא יודע מה מותר ומה אסור ולכן לא ארחיב.

בראשון לציון נולדה ביתנו הרביעית בת הזקונים עדי.בגלל שבית הספר בראשון לציון היה רחוק מאוד מהבית שלנו הסכמתי להצעה של זהבה לעבור לכוכב יאיר, כי הבית שקנינו בכוכב יאיר היה קרוב מאוד למרכז ולבית הספר. השתחררתי כפנסיונר של צה"ל, אחרי 23 שנות שירות. כיום אני וזהבה עדיין גרים בכוכב יאיר ואנו נהנים מטיולים בארץ ובעולם ומהילדים והנכדים.














אין תגובות:

פרסום תגובה